#קצרים – הטיול שהפתיע אותי

זה היה טיול ששינה לי את החיים.

ולא, זה לא בגלל הנוף. לא היו בו הרים מרשימים ויערות עד ומפלים עצומים. לא ראיתי בעלי חיים פראיים במיוחד ולא נתקלתי בתרבות מרתקת ורחוקה. אפילו לא היה בו מרחק מציוויליזציה, ואני הרי בנאדם שבדרך כלל מחפש להתרחק ולהיכנס עמוק אל הטבע.

כן, זה הפתיע גם אותי שדווקא שם, במרכז של ישראל הקטנה, הרגשתי כזה חיבור לטבע.

גרתי אז ברמת גן. כל יום הייתי קם בשמונה. בשמונה ועשרים כבר הייתי על האופניים בדרך לעבודה בצפון תל אביב. הרכיבה התחילה ב-7 דקות של צפירות ורעש ברחובות הסואנים של העיר, כשאני מרגיש שכולם שונאים אותי כי אני על אופניים – אם הייתי על המדרכה הולכי הרגל שנאו אותי ואם אני על הכביש, הנהגים לא אהבו את זה.

ההרגשה הזאת רק הגבירה את השמחה שהרגשתי אחרי 7 הדקות, אותה כניסה מיוחלת לפארק. מעבר חד ופתאום אני באי של שקט. למרות שהפארק מוקף ב"ג'ונגל של בטון", עדיין עלו לי ריחות צלולים של מים ודשא ואקליפטוסים. פתאום הכל נהיה שלו יותר ואני, אני נהייתי רגוע יותר, נחמד יותר, מוכן יותר להתחיל את היום שלי במשרד.

הכניסה הזאת מהעיר לפארק, הקונפליקט בין בטון ורכבים לדשא, עצים וציפורים, הדגישו לי את תחושת העילוי שהרגשתי בטבע.

זה היה טיול יומי ששינה לי את החיים כי בשלב מסויים הבנתי שכשהרגע הכי טוב ביום שלך הוא הרכיבה בפארק הירקון אל ומן העבודה, רק בגלל שזאת מנת הטבע היומית שלך, משהו צריך להשתנות. אז התפטרתי וטסתי לחצות את ניו זילנד ברגל.