לטייל לבד או בקבוצה?
בין אם אתם מעדיפים לטייל לבד או בקבוצה, הפוסט יעזור לכם לשקול את היתרונות והחסרונות של שני סוגי הטיול. אה.. ויש דרך נוספת שכדאי לשקול
קראתי באיזה ספר משפט שמאוד התחברתי אליו – "רוצה להיות לבד, אבל פוחד מן הבדידות".
מה זה אומר "להיות לבד"?
אולי זה הרצון לשים את הבעיות בצד ולשכוח מהכול, גם אם זה רק ליום אחד?
אולי זה לעשות STOP, לעצור לרגע, להתבונן. גם אם זה בין אלפי אנשים ברחובות של דלהי, או על גג של איזה הוסטל בארגנטינה. לעצור ולחשוב, להתגעגע, להעריך, להיות עם עצמך.
בסוף, נראה לי שהרצון להיות לבד הוא התשוקה הטבעית לחופש. זה לא אומר שאני רוצה להיות בודד, זה אומר שאני רוצה הפסקה מאנשים וציוויליזציה כדי ללמוד, כדי לאתגר את עצמי, כדי לקבל פרופורציות על החיים ולחזור "מהלבד" שלם יותר.
הטבע בשבילי מהווה את מקום המפלט המושלם כשהעוצמה שלו מזכירה לי כמה אני קטן. אותה עוצמה יכולה להיות גם מכשול להרבה מטיילים, כשהיא מונעת מהם לצאת אל הלא מוכר כי אולי "זה מפחיד", אולי "לא אחראי ומסוכן" ו.."אם אפצע, מי יעזור לי?"
מצד שני כשיוצאים לטייל עם עוד אנשים מתווספים אילוצים והתפשרויות על הגמישות, סגנון הטיול, הקצב ושאר הבחירות בטיול.
לטייל לבד או ביחד? שני סגנונות שונים של טיול שכל אחד מספק חוויה שהשני חסר. הנה קצת דוגמאות:
לטייל בקבוצה
יתרונות
- בטוח יותר
- זול יותר (חלוקה בהוצאות)
- קל יותר בתיק (חלוקה של הציוד טיולים המשותף)
- יש הרגשת ביטחון ופשוט יותר להתמודד עם מצבים מורכבים כמו מפגש עם בע"ח מסוכנים, מפגש עם אנשים בעייתיים, שמירה על ציוד בזמן שאחד הולך לבדוק/לעשות משהו וכו
- יש עזרה מיידית במקרה של פציעה
- חוויה חברתית: שיתוף וקרבה שהקשיים המשותפים מייצרים
חסרונות
- התפשרות על חופש ההחלטה והגמישות העצמית בכל היבט בטיול (לינה, אוכל, הפסקות וכו')
- פערים ביכולת שנובעים בעיקר מהבדלי ניסיון וכושר
- חיכוכים וויכוחים בלתי נמנעים בטיול משותף
- הסיכוי לראות בע"ח קטן בגלל הרעש שקבוצה מייצרת
לטייל לבד
יתרונות
- חופש בהחלטות טכניות (איפה לישון, מתי ומה לאכול, מתי לעשות הפסקה)
- האתגר מייצר שיעור במסוגלות, היכרות עם עצמך ומעלה ביטחון עצמי
- הגדלת הסיכויים למפגש עם בע"ח (יכול להיות גם חיסרון)
- טיול לבד מספק ניתוק, שקט וחיבור משמעותי לטבע
- אחרי שחזרת, אין מי שיחלוק עליך כשאתה מספר שהיה ממש קשה
חסרונות
- בדידות.
- בעצם כל היתרונות של לטייל בקבוצה מתבטלים
- הגדלת הסיכויים למפגש עם בע"ח. אני יודע, זה הופיע ביתרונות. פשוט מפגש יכול להיות גם מסוכן ובע"ח יעדיף לתקוף פרט מאשר קבוצה
אז אלה חלק מהיתרונות והחסרונות שיש בכל שיטה אבל למה בעצם להסיק שיש זה או זה, לבד או ביחד?
יש עוד אופציה שאני מאוד אוהב והיא:
לטייל לבד אבל ביחד! – לשלב בין שני הסגנונות
לבד אבל ביחד הוא טיול שבו לכל אחד יש את הציוד המתאים לשרוד עצמאית (לכל אחד יש אוהל משלו, מפה, אמצעי בישול וכו'), ככה שבמקרה ונוצר נתק, כל אחד יכול לדאוג לעצמו.
ברוב המסעות הארוכים שעשיתי, למרות שהתחלתי לבד, לא תמיד נשארתי לבד. בשבילים הארוכים פגשתי אנשים מדהימים וצעדנו ביחד ימים ארוכים. בגלל שלא התחלנו כקבוצה, האינטראקציה המחייבת בין אחד לשני היתה שונה לחלוטין וצעדנו ביחד On And Off, כשכל אחד הולך בקצב שמתאים לו. לפעמים הלכתי עם חבר יום שלם ולפעמים לא ראיתי אותו עד הערב.
ברור שגם בשיתוף פעולה כזה יש צורך בתיאום ציפיות והבנה משותפת של אופי הטיול.
איך עושים את זה? תקשורת!
קובעים מרחק כולל ליום שמקובל על כולם ומחליטים מראש (כל בוקר) על מספר מקומות מפגש שמסמנים אותם על המפות של כולם. כל אחד מתקדם בקצב האישי שלו כשהראשון שמגיע מחכה לבאים אחריו בנקודת המפגש. במהלך המסע נשארים דינאמיים ויש גמישות ויכולת מיידית לבחור אם רוצים ללכת מקטע מסוים ביחד או לבד.
חבר שטיילתי אתו לבד אבל ביחד אמר לי פעם:
"במקטעים שהלכתי לבד, קיבלתי את התובנות והמחשבות העמוקות שמגיעות רק שאתה מתמודד לבד מול הטבע, ללא חברה וללא הסחי הדעת היומיומיים שאליהם אני רגיל. כשנפגשנו בערב, קיבלתי את החיבור והביטחון שקיימים רק במסע משותף"
כשיוצאים לטייל לבד אבל ביחד מרוויחים את היתרונות של שני סגנונות הטיול ומבטלים חלק מהחסרונות שהזכרתי למעלה. אל תבינו לא נכון, זה לא שאין חסרונות לשילוב בין שני הסגנונות. קרה לי שנוצר נתק ביני לבין השותף שלי למסע כשאחד מאתנו טעה בדרך והייתי צריך לחזור אחורה ולהבין איפה הוא מבלי לדעת לאן הוא פנה בצומת וגם, החיכוכים עדיין יכולים לעלות. זה טבעי וזה בסדר.
כדאי לשמור על ראש פתוח לשלושת סגנונות הטיול.
לא תוכלו להחליט איזה מהסגנונות מתאים יותר או פחות ללא ניסיון, צריך לצאת ולהתנסות.
לא לתת לחששות להשתלט, לצבור ניסיון בצורה הדרגתית וללמוד מהו הסגנון המתאים ביותר עבורכם.