סופות ברקים בטרקים ואיך להתמודד איתן

היינו כמה עשרות מטרים ממקום הפגיעה באזור הכי התיירותי של ילוסטון נשיונל פארק. ראינו הבזק אור מהיר ומיד אחריו שמענו פיצוץ חזק. ידענו שהברק פגע ממש קרוב. רק כשמסוק החילוץ הגיע, התברר לנו ש- 9 אנשים נפצעו, אחד מהם אפילו הובהל במצב קשה לבית חולים. שם באמת הבנתי עד כמה סופת ברקים מסוכנת, היא יכולה לתפוס אותך גם במקום שלכאורה נראה בטוח ומתוייר.

על שביל קו פרשת המים של ארה"ב (CDT), בייחוד באזור הרי הרוקי במדינת קולורדו, הלכתי רוב היום מעל לקו העצים, ואחד הדברים שהכי זכורים לי משם הוא הבריחה הכמעט יומיומית מסופות ברקים שהגיעו לרוב אחה"צ ונמשכו קצת פחות משעה.

כשסופת ברקים התקרבה הוצאתי את מצע הניילון (Ground Sheet) של האוהל שלי, התיישבתי על התרמיל ופרסתי את הניילון מעלי. התרמיל חצץ ביני לבין האדמה שגם ממנה החשמל של הברק יכול להגיע, וככה הקטנתי את הסיכוי שאפגע. ישבתי ככה איזה 40 דקות כל יום, עד שהסופה חלפה.

קשה לתאר את ההרגשה. הדבר הכי קרוב לזה שאני מכיר הוא להיות תחת הפצצה, ואחרי שעשית כל מה שאפשר כדי להימנע מפגיעה, מה שנשאר לך לעשות זה להתכופף ולקוות שיהיה בסדר.

אורך הזמן בין הבזק הברק לקול הרעם מעיד על הקרבה שלו ולפעמים הפיצוץ (זה באמת נשמע כמו פצצה) הגיע פחות משנייה אחרי ההבזק. כששמעתי ענפים נשברים מיד אחרי הברק הבנתי כמה קרובה היתה הפגיעה.

דובים, שלג, נהרות סוחפים… אחרי כל אלו, הדבר המפחיד ביותר שחוויתי על ה-CDT הוא תופעת הברקים הבלתי צפויה.

מתכננים לטייל באזור עם סכנת ברקים?

כשמתכננים טרק כדאי להיות מודעים להיתכנות של סופות ברקים, במיוחד באזורים פתוחים שבהם אתם האובייקט הכי גבוה באזור, בעצם "המוליך" הבולט ביותר דרכו הברק יפרוק את עצמו אל הקרקע .

התנאים האידיאליים להיווצרות ברקים וסופות רעמים מתרחשים במקום בו עולה אוויר חם ולח ומתערבב עם אוויר קר שנמצא מעליו. בהרי ההימלאיה למשל, רוחות עונתיות מביאות אוויר חם ולח מהאוקיינוס ההודי שמתערבב עם האוויר הקר שבהרים. אותה תופעה מתרחשת גם בצפון מערב אמריקה הדרומית, שם רוחות חמות מהאוקיאנוס השקט נושאות אוויר עמוס לחות במעלה הרי האנדים, וגורמות להתקררות שמביאה לסופות ברקים.

יש איזורים בעולם שתנאים מסויימים מביאים לסופות ברקים כמעט כל יום בשנה, כמו למשל ברפובליקה של קונגו (אפריקה) שנחשבת לאחד האזורים עם תדירות הברקים הגבוהה בעולם ובאגם מרקאיבו בונצואלה (האגם הגדול ביותר בדרום אמריקה בו יש תופעה מעניינת שנקראית הברקים של קאטאטומבו).

כדי לדעת אם צפויה סופת ברקים באזור בו אתם מתכננים את הטרק השתמשו בכלים עליהם כתבתי בפוסט על מזג האויר בטרקים. גם מפת הברקים שצירפתי יכולה לעזור, היא לא נותנת תחזית, אבל היא תלמד אתכם האם באזור שבו אתם מתכננים לטייל יש ברגע זה סופת ברקים.
פשוט לחצו על התמונה כדי לראות בלייב פגיעות ברקים ברחבי העולם:

אתר נוסף (אם הקישור של התמונה לא עובד) – לחצו כאן

בהודו, מכות ברק הן שכיחות בין יוני לספטמבר (עונת המונסונים) ומדי שנה מתים מהן כ-2,000 בני אדם. גם במדינת קולורדו עונת המונסונים מורגשת בקיץ וזו אחת המדינות עם תדירות הברקים הגבוהה ביותר בארה"ב, כאשר מתים בה מפגיעת ברק 11 בני אדם בכל שנה (בממוצע). על פי מידע שנאסף בפארק הלאומי "רוקי מאונטיינס", 50% מנפגעי הברק בקולורדו התרחשו כאשר:

• הנפגע היה על פסגת הר
•  הסתתר מתחת עץ בודד
• עמד בשטח פתוח
• שהה על אגם (סירה) או על גוף מים גדול אחר

לדעתי הנתונים האלו רלוונטיים לכל אזור בעולם – כל מקום שמתפתחת בו סופת ברקים ואתם בסכנת פגיעה, כדאי להימנע מהימצאות בארבעת התרחישים שברשימה.

איך תדעו שאתם בסכנת פגיעה בסופת ברקים?

הדבר הראשון שכדאי להבין הוא שברק יכול להכות במרחק של יותר מ- 16 קילומטר ממרכז הסופה. לכן, אם אתם שומעים רעמים, אתם כנראה כבר בתוך טווח הפגיעה אז כדאי שתתחילו לרדת לקו העצים או לחפש מחסה.

מחקר שנערך בניתוח קורבנות ברקים בפלורידה מצא שרוב האנשים נפגעו לפני שהסערה (הגשם) היתה ממש מעליהם, או קצת אחרי שהיא הסתיימה.

כדי למדוד את המרחק בינכם לבין פגיעת הברק, תספרו כמה שניות עוברות בין ההבזק לקול הרעם. חלקו את המספר הזה בחמש וזה ייתן לכם את המרחק (במיילים) בניכם לבין הפגיעה.
למי שלא מסתדר עם מיילים, כלל שנוח לזכור הוא ש-3 שניות מרגע מכת הברק עד לקול הרעם שוות למרחק של קילומטר בערך, או לצורך העניין 6 שניות משמעותן שהברק פגע כשני קילומטר ממני.

אחד מסימני האזהרה שמעידים שאתם באזור סיכון גבוה לפגיעת ברק הוא טיפות גשם שמנות וברד. במקרה שלי, 99% מסופות הברקים שנקלעתי אליהן התחילו בטיפות גשם כבדות ושמנות שהפכו לברד. זה מטורף, בעונות המונסון אתה רגע אחד הולך במזג אויר מושלם ותוך זמן קצר הכל מתהפך ואתה בסערה חזקה וקיצונית. זה משתנה חזרה באותה מהירות שזה מגיע (לרוב בין שעה לשלוש שעות, תלוי באזור).

אז מה לעשות בטרק כשסופת ברקים מתקרבת?

אם נקלעתם לסופת ברקים ובהנחה שאין שום בקתה קרובה אליכם, המשתנה הראשון שתתייחסו אליו הוא האם אתם מעל או מתחת קו העצים (קו גבול שמעליו העצים לא יכולים להתקיים וההר חשוף).

אם אתם מתחת לקו העצים, הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

* הימנעו ממערות כי הן יכולות לתעל חשמל בצורה די טובה.

* תשמרו מרחק אחד מהשני כדי להפחית את הסיכון שכולכם תיפגעו. יצא לי לטייל באזור מישורי ומדברי (צמחייה נמוכה) שבו היינו הדבר הבולט ביותר בשטח כשסופת ברקים התקרבה. בשלב מסויים החלטנו לעצור ולתת לסופה לחלוף כשכל אחד מאיתנו ישב על התרמיל שלו, במרחק של 15 מטר אחד מהשני. זה הרגיש קצת מגוחך בזמנו כי הענן אפילו לא היה מעלינו, אבל זה מה שהיה צריך לעשות כדי להימנע מסיכון מיותר.

* מים מוליכים חשמל ביעילות אז תתרחקו מגופי מים גדולים (אגמים, נהרות רחבים) והימנעו מנקודות נמוכות שעלולות לצבור גשם.

* תעדיפו לתפוס מחסה מתחת קבוצה של עצים נמוכים שנמצאים בין עצים גבוהים יותר. באופן כללי תזכרו שיער צפוף הרבה יותר בטוח מקבוצה קטנה של עצים.

* אין סיבה שיהיו עליכם יותר מידי חפצי מתכת, אבל אם יש, תתרחקו מהם. זה יכול להיות מסגרת אלומיניום של מערכת הגב בתרמיל, מקלות הליכה (כולל אלו שעשויים מאלומניום או קרבון), קרמפונס, תכשיטים וכו. פריטים אלו לא בהכרח מגבירים את הסיכוי שיפגע בכם ברק אבל אם הוא כן פוגע, סביר שהחשמל יזרום דרכם, הם יתחממו מאוד ויגרמו לכוויות קשות.

זוכרים את הסיפור מההתחלה בילוסטון? אז הפקחים אמרו לנו שלבחור שנפצע קשה היה כובע עם כפתור מתכת וזה הביא לפגיעת הראש. אין לי מושג אם זה סיפור שהומצא אבל המסר ברור, מתכת זה רע בסופת ברקים.

אם אתם באזור חשוף או מעל לקו העצים:

* הימנעו מעצים בודדים – עץ בודד (בעצם כל אובייקט גבוה ביחס לסביבה) הוא אחד הדברים המסוכנים ביותר להיות לצידם במהלך סערה.

* כשהבנתם שאתם לא מספיקים לרדת מתחת לקו העצים, חפשו את הנקודה הנמוכה ביותר בשטח, איזשהו שקע לצורך העניין, ותשארו שם עד שהסופה תחלוף.

* המפלט אחרון הוא "תנוחת הברק". נוקטים בו רק שנמצאים בסכנה מיידית לפגיעה. איך יודעים?
אם השערות שלכם (בראש, בידיים, ברגליים) מעקצצות ו/או נעמדות (כמו שקורה עם חשמל סטטי בבגדים), אתם כנראה בתוך שדה חשמלי בעוצמה גבוהה וזה הסימן להתרחק אחד מהשני ומעצמים גבוהים ו/או מוליכים (כמו גדר תיל למשל) ולרדת ל"תנוחת הברק".

תתכופפו ככה שהחזה צמוד לברכיים ותקרבו את כפות הרגליים אחת לשניה. תורידו את הראש, כסו את האוזניים (עוצמת הפיצוץ יכולה לפגוע בשמיעה) ותוודעו שאין חלק אחר בגוף (חוץ מכפות הרגליים) שנוגע באדמה. המטרה היא להקטין את שטח הפנים של הגוף, שבא במגע עם האדמה למינימום. הסבר בסרטון (לחסרי הסבלנות, תעבירו ל- 1:48):

באופן אישי, מעולם לא ניסיתי את "תנוחת הברק" וכמו שהזכרתי למעלה, במצבים שהרגשתי סכנה, התיישבתי על התרמיל שלי מבלי לשים רגליים על הרצפה בכלל. מודה שאני לא בטוח שזה היה הדבר הנכון לעשות.

בסוף, תמיד עדיף להימנע מהסכנה אם זה אפשרי. המיקוד שלכם לא צריך להיות בחפצי המתכת שאתם סוחבים או בסוג מקלות ההליכה אלא בהימנעות מקדימה ממקום בו סביר שהברק יפגע, כלומר – מקומות חשופים ופתוחים. הרבה פעמים סופות ברקים מגיעות בשעות קבועות (בעיקר בעונת המונסון) ואפשר לתכנן את היום ככה שבטווח השעות של הסופה תהיו מתחת לקו העצים או בתוך הבקתה (אם יש כזאת בדרך).

—

חלק מהפרטים שמופיעים בפוסט תורגמו מפוסט באתר של rocky mountain hiking trails. הם המקצוענים האמיתיים בתחום הברקים.