5. הקילומטר ה 200 עד 300 – פציעה ראשונה, פשוט כי קר על הירח

"זה מסוכן מידי" אמר הפקח של בקתת נידלור.

"אז מה אתה מציע שנעשה?" שאלנו.

הגשמים הארוכים של הימים האחרונים הביאו את הנהרות למצב יחסית גבוה והפקח ממליץ לנו שלא לנסות לחצות אותם.

"אבל אנחנו חייבים להתקדם"…

"בוא אחרי" הוא אומר ואנחנו הולכים למכולה אדומה שמשמשת גם כבית וגם כמפקדה של צוות החילוץ האזורי. אני עומד בדלת כשהפקח והצוות מדברים באיסלנדית ואחרי כמה דקות הוא מעדכן אותי ש "הם יקחו אתכם מעבר לנהרות. תהיו מוכנים תוך 10 דקות"

במהלך הנסיעה אנחנו מדברים על הגשמים והנהג אמר לי שהוא לא מסתכל על תחזית מזג האויר מאז שהיה נער, שוב, זה פשוט לא רלוונטי כאן.

כשעברנו את הנהרות בנסיעה הם לא נראו לי כל כך מסוכנים. כאילו, אני מבין את החשש של הפקח וצוות החילוץ, אבל עברתי נהרות גבוהים וחזקים יותר בעבר ונראה לי שהיינו יכולים להתמודד עם זה. ועדיין, מודה שמאוד שמחתי על הטרמפ שחסך לנו רגליים רטובות וסיכון מיותר.

המשכנו ללכת ואחרי כמה קילומטרים נכנסנו למקטע של 70 קילומטר ללא מים לשתייה אז כל אחד מאיתנו סחב 5 ליטר. בקור הזה אנחנו בקושי שותים ליטר ביום אבל צריכים מים לבישולים ולשוקו החם של הערב. בפועל היו הרבה מים מהינמסות הקרחון העצום שצעדנו לידו (ואטניוקול, זוכרים?) אבל הם היו די מלוכלכים.

המקטע הזה הוא מעין מדבר וולקני שההליכה בו מרגישה כמו צעידה על הירח. לא צחוק, מסתבר שאפילו נאס"א חשבו כך כששלחו לכאן אסטרונאוטים בשנות השישים להתאמן לנחיתה על הירח.

בסוף היום הגענו לבקתת קיסטופל (Kistufell), בקתה קטנה בבעלות פרטית שם באמצע הירח (עלות של 2000 קרונות, כ-56 שח). בשבילנו היא היתה חלומית, היה בה חימום ויכולנו לייבש את הציוד שלנו אחרי עוד יום רטוב ולקום רעננים ליום חדש.

למחרת ירדנו למישור רחב. לכאורה הליכה פשוטה. אבל לא כאן. שוב הלכנו כשרוח חזקה וגשם מקשים עלינו להתקדם ובנוסף, מצאנו את עצמינו רצים במלחמה נגד הזמן כשהבנו שהמישור הזה לאט לאט מתמלא במים מהקרחון שנמס במהירות בתקופה הזו.

צעדנו לאורך הנהר שנמס מהקרחון וצפינו בלייב איך הוא "אוכל" את הגדה ומתרחב לאט לאט. בסוף, אחרי שהלכנו 4 שעות ללא הפסקה, הצלחנו לעקוף אותו ממערב וצפינו מלמעלה איך הוא ממשיך להתרחב ולגדול.

פציעה ראשונה: בזמן ההליכה ב"מישור הרוחות והגשם" הזה, הרגשתי שהידיים שלי ממש קרות, קרות מידי. התחלתי לבצע הזרמת דם יזומה כשאני מנער את הידיים ומוחא כפיים בעוצמה.

בדיעבד גליתי שיד ימין שלי באמת נפגעה מעט – זה התחיל מכאב וקושי בהזזת האצבע שהתקדם לכל גב היד שהתנפחה, והמשיך בהופעה של כתמים (נראה כמו עקיצות) על היד. כששמתי לב שהעור ביד הפגועה קר מאוד לעומת היד השנייה הבנתי מה שכנראה כבר הבנתם, כן, כנראה חטפתי כוויות קור. בכל זאת אסייג ואכתוב שתאכלס זה לא ודאי, זה פשוט נראה ומרגיש ככה.

למרות שקראתי בכל מקום שכדאי לבוא עם כפפות אטומות למים (שלי אטומות רק לרוח), לא מצאתי בארץ כפפות כאלו שלא היו גדולות מידי (לסקי). כנראה שלא חיפשתי מספיק טוב וזו היתה טעות.

כרגע היד עוד כואבת ואני חווה קושי בתנועת האצבעות. אני עוקב אחרי העניין לראות שזה לא מחמיר. אעדכן בפוסט הבא.

נמשיך?

המשכנו ללכת כשאנחנו עוברים ליד שדה הלבה החדש ביותר באיסלנד שהתפרצה מאזור הקרחון בשנת 2015, עד שהגענו לקמפ גראונד דרקי (Dreki). הפקחיות של הקמפ התלהבו מהמידע החדש שהבאנו איתנו על גודל הנהר ועל המעקף שהמצאנו וביקשו מאיתנו לספק מידע מהשטח לכל מי שביקש להתקדם לאזור ממנו הגענו. שמחנו לעזור.

מכאן נצטרך לעלות להר הגעש אסקיה שבתוך הלוע שלו יש אגם ענק ולאחר מכן נתחיל בירידה מתונה חזרה ללואו לנדס (Low lands).

אה, וזוכרים את החבילה ששלחתי מרייקיאוויק בהתחלה?

אז היא הגיעה לכאן! תענוג.

מפת התקדמות: