שמורות הטבע היפות של ארה"ב – אלו שלא שמעתם עליהן

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון "הארץ"

בשנות ה-90 המאוחרות ביקשתי מההורים שלי לקנות את המחשב הראשון שלנו. הייתי ילד עקשן ואבא שלי טוען שלא דיברתי איתם שבועיים עד שקיבלתי את מבוקשי. עכשיו, אני יודע שככה אמור להתחיל סיפור של איזה יזם גאון שהתחיל לתכנת בגיל צעיר אבל זה לא המקרה שלי. אני השתמשתי במחשב בעיקר כדי לספק את המשיכה שלי לטיולים, לטבע ולאתגר.

הייתי קורא על מסעות ועושה רשימות של אזורים מרוחקים ויפים ברחבי העולם וביניהם שמות של פארקים לאומיים בארצות הברית, ופשוט הייתי בוהה בתמונות שלהם במחשב וחולם על היום שאגיע לשם.

מייד אחרי שסיימתי את השירות הצבאי התחלתי להגשים את החלום הזה וזכיתי להגיע לחלק מהמקומות שאז נראו לי כמו גן עדן ששמור רק להרפתקנים. במשך שנים חששתי שכשאהיה גדול לא יישאר הרבה מהפארקים כי לבני האדם יש נטייה לבנות ולפתח על חשבון הטבע, אבל האמריקאים היו חכמים והתחילו לשמור על הטבע שלהם כבר לפני כ-130 שנה, כשהם מכריזים על אזורים מיוחדים כשמורת טבע, הרבה בזכות ג'ון מיור, מחלוצי שמירת הטבע ונחשב כיום לאבי רעיון הגנת הסביבה והפארקים הלאומיים בארצות הברית.

בזכות פועלו, קודמה פעילות השמירה כמה שנים לאחר המהפכה התעשייתית וכיום יש עשרות פארקים לאומיים ומאות אזורים מוכרזים לשימור. את הפארקים המוכרים והפופולאריים הזכרנו בכתבה שהתפרסה במדור הטיולים של הארץ, עכשיו נזכיר כמה מן הפארקים הפחות מוכרים שהכניסה אליהם ברכב מוגבלת, מה שהופך אותם לפחות מתויירים אבל הרבה יותר פראיים וטבעיים.

פארק גליישר | מונטנה, ארה"ב

מהו הפארק הכי יפה בארצות הברית? זו שאלה שאני שומע יחסית הרבה. נו, ברור שזה סובייקטיבי ו"אתה יודע, יופי זה עניין של חוויה" אבל עדיין הראשון שבדרך כלל עולה לי הוא גליישר. זה תמיד מפתיע את כל מי שלא היה שם וברור מאליו לכל מי שביקר בו. אחת הסיבות לכך שאינו מוזכר באותה נשימה יחד עם ילוסטון או יוסמיטי היא המיקום המרוחק שלו בצפון מדינת מונטנה.

המילה "פארק" בהקשר של גליישר יכולה לבלבל כי מדובר על אחד האזורים הפראיים בארצות הברית, שם השכילו להבין את הקסם של המקום כבר בתחילת המאה ה-20 כשהכריזו עליו כפארק לאומי מוגן. אם אתם אוהבים טבע פראי ולא נגוע, זה המקום. מדובר על גן עדן שעוצר בתוכו מעל ל-700 אגמים, כ- 200 מפלים, יערות וצוקי סלע שתוחמים את העמקים המרשימים של השמורה. התפאורה הבראשיתית שמספק הפארק עוצבה על ידי קרחונים שנמסו אחרי עידן הקרח האחרון והם שנתנו לפארק את שמו: גליישר (קרחון).

בפארק יש מאות מינים של בעלי חיים וכבר בצעדים הראשונים שעשיתי בשטחו קיבלתי טעימה מהמראות שליוו אותי בהמשך, כשקבוצה של עיזי הרים (Bighorn Sheep) קיבלה אותי במבט מבוהל ששואל "באת לפגוע בנו, או סתם מטייל פה?" וכשראו שאני לא מזיק, המשיכו ללחך עשב באדישות. בחמשת הימים הבאים של הטרק שחוצה את הפארק לאורך שביל קו פרשת המים האמריקאי (CDT), נתקלתי במאות איילים קנדים (Elk), איילים קוראים (moose), דובים (גריזלי ודובים שחורים) ובעלי חיים אחרים שגרמו לי להבין שאני מבקר באזור נדיר שאופיו הפראי נשאר לא נגוע גם עם התפתחות היישוב והתעשייה. למעשה, למרות שחלק מבעלי החיים בפארק נמצאים בסכנת הכחדה, כמעט כל המינים שתועדו בו בעבר, עדיין חיים בו.

בקיץ, כשהכבישים פתוחים, אפשר לחצות את הפארק עם רכב לאורך דרך "הולכים-אל-השמש" אשר ממנה אפשר להשקיף על חלק מהנופים המרשימים של הפארק.

מומלץ: The Highline trail

איך מגיעים: שדה התעופה הקרוב: glacier airport

עונה מומלצת: אמצע יולי – אמצע ספטמבר

דמי כניסה ולינה: 35 דולר לכלי רכב פרטי, 20 דולר למטייל ללא כלי רכב.  לחצו כאן לפרטים נוספים

כדאי לדעת: למעוניינים לישון בפארק, כדאי להזמין את המקומות בחניונים כחצי שנה מראש.

קישור לעמוד של הפארק באתר הפארקים הלאומיים: National Park Service – Glacier

הפארקים הלאומיים סקויה וקינגס קניון | קליפורניה, ארה"ב

רק כ- 3.5 שעות נסיעה מעמק יוסמיטי וגם אתם תזכו לבקר בשתיים משמורות הטבע הגבוהות והבתוליות ביותר בארצות הברית. עם חורשת עצי הסקויה הענקיים הגדולה בעולם, ההר הגבוה ביותר בארצות הברית (לא כולל אלסקה) ומעל ל-1000 קילומטרים של שבילי טיולים, זה אזור שאסור לפספס.

הפארקים חולקים גבול משותף ומנוהלים כיחידה אחת על ידי שירות הפארקים של ארצות הברית.
הם ממוקמים בין לוס אנג'לס לסאן פרנסיסקו בחלקו הדרומי של רכס הרי הסיירה נוואדה ומחוברים על ידי כביש הגנרלים (Generals Highway), כביש נופים מרהיב באורך 55 ק"מ שנקרא על שם שני עצי הסקוייה הגדולים בעולם, "גנרל שרמן" בפארק סקויה ו"גנרל גרנט" שבפארק קינגס קניון.

פארק סקויה הוקם ב-1980 במטרה לשמור על עצי הסקויה הענקיים שלא גדלים בשום מקום אחר בעולם מלבד לרכס הסיירה נבאדה. העצים גדלים לגובה 80 – 90 מטר, קוטר הבסיס שלהם יכול לעלות על 30 מטר וגילם יכול להגיע ל- 3000 שנה ויותר. בפארק נמצא גם הר וויטני, ההר הגבוה ביותר בארצות הברית התחתונה שמתנשא לגובה של 4,421 מטרים ומספק תצפית מרהיבה של 360 מעלות.

קינגס קניון ממוקם צפונית לסקויה ומחולק לשני אזורים עיקריים, אחד הוא אזור עצי הסקויה הענקיים עם חורשת גנרל גרנט וחורשת הר רדווד שהיא חורשת עצי הסקויה הגדולה בעולם ובה שלושה שבילי טיולים קצרים שמספקים הצצה לבית הגידול הטבעי של העצים המיוחדים האלו. שאר חלקי הפארק, שמהווים את רוב שטחו, אינם מותרים לכניסה עם רכב מה שהופך את הטיול הרגלי לאופציה העיקרית למי שרוצה לראות את האזורים המרוחקים של הפארק. אזורים אלו מאופיינים בנוף הרים גבוה שכולל מרבדי עשב אלפיני, נהרות גועשים, מפלים ושלל אגמי טורקיז צלולים.

מומלץ: חורשת גנרל גרנט. לתרמילאים – The Rae Lakes Loop, מסלול יפיפה של 70 קילומטר

איך מגיעים: נסיעה של 5 שעות מסן פרנסיסקו או לוס אנג'לס. שדות התעופה הקרובים: ויסליה (Visalia) ופרסנו (Fresno).

עונה מומלצת: קיץ. בחורף השבילים וחלק מהכבישים המובילים לאזור נסגרים בעקבות השלגים

דמי כניסה ולינה: 35 דולר לכלי רכב פרטי, 20 דולר למטייל ללא כלי רכב.

כדאי לדעת: לינת שטח מחוייבת בפרמיט (אישור) ממרכזי המבקרים והפיקוח של הפארק

קישור לעמוד של הפארק באתר הפארקים הלאומיים: National Park Service – Sequoia & Kings Canyon

רכס ווינד ריבר | וויומינג, ארה"ב

זה לא פארק, אבל אל תכעסו, זה אזור כל כך יפה ומיוחד שאני חייב להזכיר אותו כאן. רק שעתיים וחצי נסיעה מילוסטון (זה כלום בזמני ארצות הברית) ואתם ברכס הווינד ריבר שנחשב לאחד מאזורי הטיול היפים והמאתגרים במערב ארצות הברית.

בגלל שהפארקים הלאומיים ילוסטון וגראנד טיטון מושכים את רוב המטיילים באזור ובגלל הגובה הרב של הרכס, לא הרבה מטיילים (שאינם מקומיים) שמעו על האזור הזה. שמו דווקא כן מוכר להרבה אנשים בגלל סרט בשם זה (Wind River) שיצא בשנת 2017 וחברה בשם “ווינד ריבר מערכות” שנקנתה (ונמכרה כעשור מאוחר יותר) על ידי אינטל במאות מיליוני דולרים.

הרכס הוא אזור מרוחק וגבוה ש- 19 מתוך 20 הפסגות הגבוהות בוויומינג נמצאות בתחומיו. למרות הריחוק והאתגר שהאזור מציב בפני המבקרים בו, הוא משמש כיעד פופולארי להייקרים, מטפסים וגולשים רבים שבאים ליהנות מנופים ייחודיים ועוצרי נשימה של אגמים, נהרות צלולים וצוקי גרניט תלולים.

רוב שטח הרכס מוגן על ידי המערכת הלאומית לשימור אזורי טבע (NWPS) מה שאוסר בנייה והופך אותו לאחד האזורים הגדולים ללא כביש בארצות הברית כולה (להוציא אלסקה והוואי).

באזור תוכלו למצוא עשרות שבילים ברמות שונות, רבים מהם מרוחקים ומתאימים למטיילים מנוסים שיודעים להתמצא בשטח ולהתמודד עם סכנות של דובים, שלג ומזג אוויר הפכפך. בשבועות שטיילתי בווינד ריבר (ובילוסטון וגראנד טיטון) זכיתי לראות כמעט 10 דובים, חלקם היו גריזלי שנחשבים אגרסיבים יותר מהדובים השחורים. כשמטיילים באזורים האלו חשוב להגיע מוכנים וללמוד את המידע המתאים להתמודדות עם בעל החיים המדהים הזה כמו גם עם בעלי החיים האחרים.

אחד המאפיינים המפורסמים של הווינד ריבר הוא ה"קרקסים הקרחוניים". קרקס קרחוני הוא בעצם התחלה של עמק מעוגל שנוצר על ידי סחיפה חזקה, קירותיו תלולים וצורתו מזכירה אמפיתיאטרון או מושבים בקרקס המסודרים בחצי מעגל.

מומלץ: הר סקווארטופ (Squaretop Mountain) ולמטפסים, Cirque of the Towers

איך מגיעים: מהעיירה לנדר (Lander) למגיעים מדרום ומהעיירה ג'קסון (Jackson) למגיעים מאזור ילוסטון

עונה מומלצת: אמצע יולי – אמצע ספטמבר

דמי כניסה: חינם